פסק-דין בתיק ת"א 69338-07

תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 ( החוק או חוק הפיצויים).

התובע, המשמש כאחראי בטיחות בתעבורה בחברתו, הדריך נהג אחר על מנוע משאית שעמדה כבויה (בדיקת שמן, מים ומנוע). לצורך ההדרכה הורם תא-הנהג המשמש גם מכסה מנוע. בסיום ההדרכה השתחרר תא הנהג ופגע בתובע. לטענת התובע מדובר ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק. הנתבעת טוענת כי התובע לא הוכיח את גרסתו וכי מבחינה משפטית לא מדובר בתאונת דרכים שכן לא נעשה שימוש ברכב למטרות תחבורה. כמו-כן קיימים חילוקי דעות בנוגע להיקף הנזק.

אפתח ואומר כי אני מקבל את עמדת הנתבעת שהתאונה אינה מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק שכן ההדרכה על המשאית הכבויה היא עצמאית ואינה חלק משרשת הפעולות הנדרשות לשימוש תחבורתי במשאית. ממילא מצאתי גם שגרסת התובע בנקודות מהותיות לא הוכחה. 

המחלוקת העובדתית

1.      כללי: התובע, יליד 1942, כיום כבן 70, עבד כקצין בטיחות ותעבורה בחברה לשיווק צמיגים המפעילה כ-25 משאיות הובלה ( החברה). התובע טוען כי ב-1/8/05 נפגע במקום עבודתו כתוצאה מנפילת תא-נהג (קבינה) של משאית ( התאונה). כתוצאה מהתאונה נשברה חוליה L1 בגבו. האירוע הוכר במוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ונקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בשל "שבר בחוליה שהתרפא עם תזוזה ניכרת ובלי הגבלת התנועה של עמוד השדרה בקרבת החוליה" (תקנה 37(8)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956).

2.      גרסת התובע: התובע טוען כי כחלק מעבודתו כקצין בטיחות ותעבורה הוא נדרש להדריך נהגים חדשים בתפעול המשאיות. נתבע 1 ( צוברי) הוא נהג משאית שהתקבל לעבודה בחברה כחודש לפני התאונה. צוברי נסע כחודש על משאיות מזדמנות ובמועד התאונה קיבל משאית קבועה. התובע טוען כי ביקש להדריך את צוברי על מכלולי המשאית הקבועה ולנסוע איתו נסיעת מבחן. במהלך ההדרכה על המנוע הכבוי, ולפני הנסיעה, נפגע התובע. להלן גרסת התובע כפי שפורטה בתצהירו:

" מר צוברי חתם על קבלת המשאית, ובהמשך היום הדרכתי אותו והראיתי לו כיצד פותחים את תא הנהג, כיצד נגשים למנוע, בודקים שמן ומים, ואת החלקים שבתוך תא המנוע. בזמן ההדרכה המשאית עמדה והמנוע היה דומם, שכן לא ניתן לבצע את הפעולות הנ"ל כשהמשאית חמה לאחר נסיעה.

לצורך מתן הסבר על המנוע הרמתי את הקבינה (תא הנהג) שנמצאת מעל המנוע ומהווה בעצם את מכסה המנוע. בסיום ההסבר ניסיתי להוריד חזרה את הקבינה אולם היא נתקעה. ניסיתי לשחרר את הקבינה באמצעות המנגנון שנמצא באזור המנוע (מתחת לקבינה) ולשם כך רכנתי לעבר המקום. לפתע נפלה הקבינה ופגעה בי בעוצמה בגב. מר צוברי הרים את הקבינה כדי לעזור לי להיחלץ ובעת שנחלצתי ממקמי שמעתי 'קנאק'.

אלמלא התאונה, לאחר הבדיקה הייתי אמור להמשיך בהדרכה של פנים תא הנהג ולנסוע עם מר צוברי בנסיעת מבחן על המשאית שקיבל לרשותו, על מנת לוודא שהוא יודע לתפעל את כל המערכות".

3.      גרסת הנתבעים: מטעם הנתבעים לא הובאו עדים. צוברי נתן אמנם תצהיר המאשר את קרות האירוע, אך לטענתו לא דובר בהדרכה מתוכננת ולא ידוע לו שתוכננה נסיעה משותפת בסיומה. הוא טוען גם שהתובע קיבל מכה קלה בלבד ולאחר מכן המשיך בעבודתו. צוברי לא התייצב לעדות ותצהירו נמשך. למרות שלא הוצבה גרסה מטעמם מכחישים הנתבעים את האירוע וטוענים כי התובע לא הוכיח את גרסתו שכן עדותו היא עדות יחידה ולא ניתן לבסס עליה הכרעה. הנתבעים מוספים וטוענים כי התובע פנה למיון רק ב-3/8/05, יומיים לאחר התאונה, וכי בתעודת המיון נרשם כי התובע עשה תנועה לא נכונה בגבו. בהמשך, ברישומי רופא תעסוקתי מ-9/11/05 נרשם כי התובע נחבל בגבו תוך כדי נסיעה לעבודה.

בחנתי את הראיות ואני מקבל את גרסת התובע בחלק הנוגע לעצם קרות התאונה אך דוחה אותה בחלק הנוגע לנסיבות שהובילו לתאונה וטענה כי תוכננה נסיעת מבחן בהמשך. 

4.      גרסת התובע בכל הנוגע לקיומה של התאונה ב-1/8/05 ולפגיעה שנגרמה לו הוכחה. עדותו בנושא זה לא נסתרה ונמצאו לה חיזוקים ממשיים במסמכים, לרבות אישור החברה כי התובע נפגע מתא נהג מתרומם [ נספח ג' לתצהירו]. חיזוק נוסף נמצא במסמך רפואי מ-2/8/05, יום  אחרי התאונה, בו נרשם כי התובע נפגע בגבו כתוצאה מנפילת קבינה של משאית, וגם העובדה שלאחר התאונה התגלה שבר מעיכה בחוליה מחזקת את גרסת התובע, שכן פגיעה זו המתאימה לפגיעת עצם כבד בחוליה ולא לתנועה לא נכונה (כפי שנרשם במיון). כאמור לעיל, גם צוברי תמך בגרסתו של התובע בעניינים אלה, והתובע ראשי להסתמך על חלקי התצהיר התומכים בגרסתו ואינו אמור להינזק מאי-התייצבותו של צוברי לעדות.

נוכח ממצאים אלה אני קובע כי התובע נפגע כתוצאה מנפילת תא הנהג של המשאית על גבו בשעה שהסביר לצוברי על תפעול המשאית. 

5.      שונה המצב בכל הנוגע לגרסת התובע כי התאונה ארעה במהלך הדרכה יזומה שבסיומה תכנן לנסוע עם צוברי נסיעת מבחן, ומצאתי כי גרסת התובע בעניינים אלה לא הוכחה. התובע לא הביא מסמך או עדות שיתמכו בגרסתו, לא הציג ראיות בנוגע לנוהלי העבודה בחברה ולא הראה כי אכן נהג להדריך נהגים ולנסוע איתם נסיעת מבחן במועד בו קיבלו משאית קבועה. התובע הציג אמנם קובץ "הוראות קבע ונהלים למילוי תפקיד קצין בטיחות בתעבורה" של משרד התחבורה, המפרט את חובותיו של קצין בטיחות בתעבורה, אולם מסמך כללי זה אינו יכול להעיד על אורחותיו ומנהגיו של התובע, היינו - אם ומתי נהג לבצע את ההדרכות ואת נסיעות המבחן וכיצד - ובוודאי שאינו יכול להעיד על כוונת התובע לנסוע עם צוברי בתום ההדרכה. סוגיה זו מתחדדת נוכח העובדה שבמועד התאונה צוברי כבר עבד בחברה כחודש ונסע על משאיות אחרות ולכן לא ברור מדוע נדרשה נסיעת מבחן רק משום שקיבל משאית קבועה. לעניין זה יכול היה התובע, בנקל, להביא את אחד הנהגים האחרים או את אחד ממנהלי החברה שיתמוך בטענתו כי נהג לבצע נסיעת מבחן רק עם קבלת משאית קבועה, אולם, כאמור, לא הובאה כל ראיה שתתמוך בטענה זו.

6.      עדותו של התובע בנוגע להדרכה יזומה בשל קבלת המשאית ולכוונתו לנסוע נסיעת משותפת עם צוברי היא אפוא עדות יחידה במשפט אזרחי שאינה זוכה לחיזוק ולא ניתן לבסס עליה הכרעה (סעיף 54 ל פקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971) והיא אף נחלשת נוכח העובדה שצוברי החל עבודתו בחברה כחודש לפני התאונה ונהג על משאיות אחרות. בנסיבות אלו מצאתי כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי ההדרכה הייתה יזומה וכי בסיומה תוכננה נסיעה משותפת.

7.      סיכום ביניים לעניין ממצאים עובדתיים: התובע הוכיח כי התאונה ארעה אולם לא הוכיח כי ההסבר על המנוע היה קשור בנסיעה כלשהי או כי נדרש לצוברי לצרכי עבודתו. 

המחלוקת המשפטית - האם התאונה מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק? 

8.      " תאונת דרכים" בהגדרתה החוקית הבסיסית היא " מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". " שימוש ברחב מנועי" הוא - בחלק הרלוונטי לנו - " נסיעה ברכב ... לרבות הינתקות או נפילה [של חלק מהרכב או מטענו] מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו" [סעיף 1 לחוק].

9.      לטענת התובע התאונה בענייננו נופלת לשני השימושים שנזכרו למעלה. לטענתו, ההדרכה היזומה של נהג חדש על הרכב נועדה למטרות תחבורה בוודאי כשבהמשכה התכוון לבצע נסיעת מבחן עם צוברי. הואיל וסגירת תא-הנהג (מכסה המנוע) נועדה להתקדם לנסיעה היא מהווה חלק מן הנסיעה. למיצער, מהווה נפילת המכסה נפילה של חלק מן הרכב שלא תוך טיפולו. הנתבעת, כאמור, דוחה טענות אלו וטוענת שההדרכה על הרכב אינה חלק מן השימוש התחבורתי בו.